החלטה בתיק ב"ל 37971-07-12

          התובעת לא הגישה הודעה כלשהי.

2.       בהחלטתי מיום 22/8/13, הבעתי את עמדתי על כך שבתובענה זו מתעוררת השאלה אם הנתבע ואם מדינת ישראל נהגו באופן סביר ושוויוני בכך שלאחר תיקון חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (שהוחלף לאחר מכן על ידי הנוסח המשולב משנת תשנ"ה), באופן של הוספת הזכאות לגמלת שמירת הריון, לא נערכה פעולה משלימה של כריתת הסכם בין המדינה לבין הנתבע שיהיה דומה להסכם שבין הנתבע לבין המדינה בדבר דמי לידה שנחתם בשנת 1975 (וייקרא להלן: " הסכם דמי הלידה").

3.       אם עלה בידי להבין באופן נכון את האמור בהודעת הנתבע שהוגשה ביום 3/9/13, הרי שעמדת הנתבע על כך שאין מקום לצרוף המדינה כנתבעת נוספת בתובענה זו, מבוססת גם על כך שלדעת הנתבע - גם הסכם דמי הלידה אינו מעניק זכויות למבוטחות שלא צברו תקופת אכשרה לדמי לידה בגלל ששירתו בשירות קבע בצה"ל. בענין זה, ציין הנתבע בהודעתו, כי לאחר שהוא שילם לתובעת מענק בגובה דמי לידה (בעקבות ההליכים שהיו בתובענה שנדונה בתיק 40914-09-12, סירב משרד הבטחון לשפות את הנתבע על הסכום ששולם לתובעת, בטענה שהסכם דמי הלידה אינו מקנה זכות כזו ביחס למי ששירתה בשירות קבע בצה"ל.

4.       אם אכן זו היתה טענת משרד הבטחון כלפי הנתבע, הרי שטענה זו שגויה - לדעתי - באשר היא מתעלמת מכך שעל פי חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (שהחליף את חוק שירות בטחון, התשי"ט-1959), המונח " שירות סדיר", אינו מתייחס רק לשירות חובה בצה"ל אלא הוא מתייחס גם לשירות קבע בצה"ל.

המונח "שירות סדיר" בא לאבחן את שירות החובה ואת שירות הקבע - משירות המילואים. שירות המילואים אינו שירות בכוחות הסדירים של צה"ל, אך הכוחות הסדירים בצה"ל כוללים הן את משרתי החובה והן את משרתי הקבע.

          הסכם דמי הלידה מתייחס למי שלא צברה תקופת אכשרה לדמי לידה בשל כך שהיא שירתה בשירות "סדיר", כלומר - הן שירות חובה והן שירות קבע.

          ראיה לדבר זה, ניתן למצוא גם בחוק הביטוח הלאומי עצמו, בכך שהמחוקק מצא לנכון לתקן את סעיף 174(ב)(2) לחוק, בענין הזכות למענק עבודה מועדפת. בסעיף המקורי נקבע התנאי של עבודה במשך ששה חודשים לפחות בתוך שנתיים מאז השחרור מ"שרות סדיר". באופן כזה, ניתן היה לקבוע כי יש לראות את ה"שירות הסדיר" ככולל גם "שירות קבע", בהתאם להוראות חוק שירות בטחון (וכך אכן נקבע לפחות בפסק דין אחד של בית דין אזורי לעבודה). המחוקק ביקש למנוע זאת, ולכן הוסיף לתוך הסעיף את המילים: "למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע" (מילים אלה הוספו בתיקון מס' 33 לחוק הביטוח הלאומי (ס"ח התשנ"ט 78).

          אילו היה ממש בעמדת משרד הבטחון, כפי שהובאה על ידי הנתבע בהודעתו מיום 3/9/13, על כך ש"שרות סדיר" הוא שירות חובה בלבד - לא היה צורך בהוספת המילים "למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע" בסעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, והיה ניתן להסתפק במונח "שירות סדיר".

5.       המחלוקת בין הנתבע לבין משרד הבטחון, בענין זכאות הנתבע לקבל ממשרד הבטחון שיפוי על המענק ששולם לתובעת במקום דמי לידה, אינה חשובה לי. ניתן לסמוך על הנתבע שיידע לפתור את הבעיה בעצמו.

אולם, משהפרשנות הנכונה של הסכם דמי הלידה, כמוסבר לעיל, מביאה לכך שמי שלא צברה תקופת אכשרה לדמי לידה בשל כך שהיא שירתה בשירות קבע בצה"ל תהיה זכאית לקבל מענק בגובה דמי לידה מאת הנתבע, הרי שהשאלה שעליה דיברתי בסעיף 6 להחלטה מיום 22/8/13 - עומדת בעינה, והיא מתעוררת בתובענה זו.

כלומר, בתובענה זו נראה שנכון לבחון אם הנתבע ומדינת ישראל נהגו באופן סביר ושוויוני בכך שבעקבות יצירת הזכאות לגמלת שמירת הריון, והתנייתה בצבירת תקופת אכשרה לדמי לידה - הם לא פעלו לעריכת הסכם בענין מענק שמירת הריון בדומה להסכם דמי הלידה.

6.       על כן, נראה לכאורה שנכון לצרף את מדינת ישראל כנתבעת נוספת בתובענה זו, או - לפחות - לאפשר לה לטעון את טענותיה בקשר לכך.

7.       בטרם אחליט אם לצרף את המדינה כנתבעת נוספת או אם לאפשר לה לטעון לגופה של השאלה המתעוררת, זכאית המדינה להביע את עמדתה בענין זה, וזאת - עד יום 30/9/13.

8.       אני מבקש מ המזכירות, לשלוח אל מדינת ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז הצפון, במצורף להעתק החלטה זו, העתקים של המסמכים הבאים:

א.      כתב התביעה על נספחיו.

ב.       ההחלטה מיום 25/7/12.

ג.       ההחלטה מיום 25/10/12.